רוזן נ' רוזן מרכז יהלומים ת"א בע"מ

פסק דין

הצדדים לתביעה והעובדות הצריכות לה

1.התובעת הינה שותפות לא רשומה של עורכי דין המתמחה בתחום הארנונה העירונית והמיסוי העירוני. בשותפות שני שותפים – עו"ד מיכאל רוזן (להלן: "מיכאל", תצהיר עדות ראשית מטעמו הוגש וסומן ת/1) ועו"ד איתן קרן. הנתבעת הינה חברה אשר על נכסיה נמנה בניין ברח' לינקולן 18 , תל אביב (להלן: "הנכס"). לנתבעת נכס נוסף המצוי ברח' לבנדה בתל אביב (להלן: "הנכס בלבנדה"). מנהלה של הנתבעת הינו מר אלי רוזן (להלן: "אלי", תצהיר עדות ראשית מטעמו הוגש וסומן נ/1).

2.לטענת הנתבעת (סעיף 15 לנ/1), בשנים 2001-2002 החלו הליכים משפטיים בין הנתבעת לבין עיריית תל אביב (להלן: "עת"א") בכל הנוגע לחובות ארנונה שרבצו על הנכס ועל הנכס בלבנדה. בין יתר ההליכים פתחה עת"א תיק הוצל"פ שמספרו 01-69815-01-7 (להלן: "תיק ההוצל"פ") בו בקשה עת"א לממש את המישכון שרבץ על הנכס, לצורך גביית חובות הארנונה. ביום 9/7/03 מונה עו"ד אבי נימצוביץ (להלן: "הכונס") ככונס נכסים על זכויות הנתבעת בנכס. חובות הנתבעת לעת"א נבעו מחיוב שטחים ריקים בנכס שלא היו מאוכלסים, כשהחיוב נעשה תחת הסיווג של משרדים. עיקר טענות הנתבעת כנגד חיובי עת"א נגעו להיקף השטחים המחוייבים; להיותם ריקים; ובעיקר לסיווגם.

3.על מנת להתמודד עם חיובי עת"א, שכרה הנתבעת את שירותי התובעת והתקשרה עימה בהסכם מיום 17/11/04 (להלן: "ההסכם", נספח א לת/1). בהסכם זה נקבע כי התובעת (ביחד עם חברת מס-קל) תבדוק את חיובי המס של הנתבעת בנוגע לנכס (והנכס בלבד); כי השירותים יכללו פניות לעת"א, בירורים, עררים, השגות, פניה לערכאות וכו', למעט כל הטיפול הקשור להליכי הגבייה בתיק ההוצל"פ. התמורה עבור מתן השירותים הוגדרה בסעיף 7 להסכם ונקבעה באופן מדורג: מקדמה בסך של 2,000$; שיעור של 10% שכ"ט בגין כל חיסכון שיושג עד לסך של 450,000 ₪; שיעור של 12% שכ"ט בגין כל חיסכון שיושג בין הסך של 450,001 ₪ ועד 700,000 ש"ח; שיעור של 14% שכ"ט בגין כל חיסכון שיושג לסכום העולה על 700,000 ₪. ההחזר התייחס במפורש לשנת המס 2005 ושנים קודמות לה (ראו סעיף 8 להסכם). מועד השגת החיסכון הוגדר בסעיף 11 להסכם – מועד אישור העירייה שהחיסכון קוזז מחוב הארנונה או שהתקבל אישור מהעירייה לביצוע קיזוז עתידי. מועדי התשלום הוגדרו בסעיף 12 להסכם – ובין היתר התחייבה הנתבעת להשלים את שכר הטרחה בתוך 12 חודשים ממועד הדיווח על השגת החיסכון.

4.לאחר החתימה על הסכם הפשרה החלה התובעת במתן השירותים לנתבעת. ביום 23/12/04 הגישה התובעת השגה עבור שנת המס 2004 וכן דרישה להקפיא את כל הליכי הגבייה לשנים עברו, עד אשר תתבררנה טענות הנתבעת בנוגע לסיווג השטחים בנכס והיקפם (ההשגה לשנת 2004 צורפה כנספח ב' לת/1). בנוסף, הגישה התובעת ערר (נספח ג' לת/1). התובעת מציינת כי על אף שלא היתה מחוייבת מכוח ההסכם לטפל בענייני הגבייה, והגם שהבהירה זאת מפורשות לנתבעת במכתב (נספח ד' לת/1), היא שלחה מכתב ביום 7/1/05 המופנה אל מנהל מחלקת הגבייה בעת"א בו נדרשה עת"א לעכב את הליכי הגבייה ולקיים פגישה דחופה בנושא (נספח ה' לת/1). כמו כן אין מחלוקת כי התובעת הגישה בשם הנתבעת השגה וערר לשנת המס 2005 (נספחים ו- ז' לת/1); וכן השגה וערר לשנת 2006 (נספחים ח-ט לת/1).

5.לטענת התובעת, כבר במהלך שנת 2005 התקבלו הטענות העיקריות שהועלו על ידה בנוגע לסיווג הנכס, והסיווג שונה ממשרדים לתעשייה. כפועל יוצא, עת"א תיקנה את הודעות החיוב בגין שנת 2005 ואילך. בגין החיסכון שהושג בעקבות תיקון השומות על ידי עת"א (סכום של 361,241 ₪) הוציאה התובעת חיוב שכ"ט ביום 22/6/05 (נספח י' לת/1), כשסכום שכר הטרחה עמד על 42,261 ₪. אין מחלוקת כי הנתבעת שילמה לתובעת סכום זה, אם כי לטענת התובעת התשלום נעשה באיחור.

6.עם זאת, עמדה עת"א בסירובה לפעול לתיקון השומות הקודמות לשנת 2005 – מנהל הארנונה טען כי הנושא אינו בסמכותו וכי חלפו המועדים להגשת השגה וערר. נוכח עמדה זו הגישה התובעת ביום 27/2/05 בתיאום עם הנתבעת עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בתל אביב (עת"מ 1348/05, להלן: "העתירה המינהלית", נספח י"א לת/1) במסגרתה דרשה הנתבעת את תיקון חיובי הארנונה גם ביחס לחובות העבר, זאת בעיקר לנוכח הטענה שעת"א קיבלה את טענות הנתבעת ותיקנה את החיובים משנת 2005 ואילך. ביום 11/9/06 הגישה התובעת בקשה לתיקון העתירה המינהלית (נספח י"ב לת/1).

7.לטענת התובעת, במקביל לטיפול בעתירה המינהלית נאותה התובעת, הגם שהדבר היה מוחרג בהסכם, לסייע לנתבעת בטיפול וההתמודדות בתיק ההוצל"פ (ראו נספחים י"ג לת/1). התובעת טוענת שאלי הבטיח פעמים רבות לתגמל את התובעת עבור אותן עבודות נוספות אולם לא שולם כל תשלום בגין עבודות אלו.

8.ביום 17/5/06 הוציאה התובעת חיוב שכר טרחה בגין החיסכון שהשיגה לשנת המס 2006, זאת לאחר שעת"א קיבלה חלק נוסף מהטענות שהועלו במסגרת הערר וההשגה לשנה זו. תחילה הוצא חיוב על סך של 16,534 ₪ (נספח טו'1 לת/1) אולם לאחר שהנתבעת חלקה על דרישה זו, תיקנה התובעת את דרישתה והעמידה אותה על הסך של 11,689 ₪ (להלן: "חשבון שכ"ט 2006", נספח טו'2 לת/1). ביום 23/7/06 שלחה התובעת דרישה לפירעון הסכום הנ"ל, במסגרתה הביעה את החשש לגבי יכולתה הכלכלית של הנתבעת – לדידה של התובעת, אם מתקשה הנתבעת בתשלום הסך של 11,689 ₪, מה יהא כאשר החיוב יהיה גבוה בעשרות מונים? (ראו סעיף 9 לט"ז לת/1).

9.ביום 23/10/06 שלחה התובעת לנתבעת מכתב בו היא דורשת את פרעון חשבון שכ"ט 2006 לאלתר. במכתב זה נאמר בין היתר כי במידה ולא ישולם הסך תוך 24 שעות, תאלץ התובעת להתפטר מהייצוג. עוד מבהירה התובעת במכתב זה (יכונה להלן: "מכתב ההתפטרות", ראו נספח י"ח לת/1) כי אין בהתפטרות כדי לוותר על שכר נוסף המגיע לתובעת אם בשל העבודות הנוספות שביצעה אם בשל חיסכון שיושג בעתיד , בין היתר על בסיס העתירה המינהלית שהוגשה. התובעת מציינת במכתב ההתפטרות שהצעת פשרה מעת"א כבר עומדת על הפרק. הנתבעת לא הגיבה למכתב ההתפטרות ולכן שלחה התובעת בקשה להתפטר מייצוג בעתירה המינהלית וביום 27/11/06 התקבלה הבקשה על ידי כב' השופטת קובו.

10.אין מחלוקת כי לאחר התפטרות התובעת מייצוג הנתבעת, היא לא ביצעה עבורה פעולה כלשהי ולא קיבלה תמורה נוספת בגין שירותיה; אין מחלוקת כי ביום 24/5/07 התקשרה הנתבעת עם חברת בדק מס בע"מ ועם עו"ד דוד גאוטה בקשר להמשך ייצוג הנתבעת בנושא החזרי המס. יש לציין כי הסכם ההתקשרות לא גולה לבית המשפט ולצד השני אלא לאחר חקירתו של עו"ד דוד גאוטה (להלן: "גאוטה") כמצהיר נוסף מטעם הנתבעת (תצהירו סומן והוגש נ/1).

11.אין מחלוקת כי ביום 11/8/08 אושר בבית הבמשפט לעניינים מנהליים הסכם הפשרה שהושג בין הנתבעת לבין עת"א (להלן: "הסכם הפשרה", צורף כנספח כ"א לת/1, כשאישור בימ"ש צורף כנספח כ"ב). הסכם הפשרה יצר לנתבעת חיסכון במס של 1,786,303 ₪ לעומת החוב שהיה רשום בספרים. במהלך הראיות התברר כי הסכם הפשרה לא גולה לתובעת ביוזמת הנתבעת כי אם נודע לה מאנשי עת"א. עוד התברר כי במהלך המו"מ ועוד בטרם נחתם הסכם הפשרה הועברה לתובעת, בטעות, טיוטת ההצעה של הנתבעת (נספח כ"ח לת/1), ולאחר שהתברר לנתבעת כי הטיוטה נשלחה לתובעת, בקש אלי מפקידת התובעת לגרוס את הנייר ולא לעשות בו כל שימוש.

12.לאחר שהתובעת נוכחה לדעת כי הושג הסכם פשרה בעתירה המינהלית, וכי החיסכון עומד לטענתה על סך של 1,786,303 ₪, הגישה התובעת תביעה בסדר דין מקוצר במסגרתו דורשת היא את תשלום הסך של 307,038 ₪, סכום המורכב מהחיסכון הכולל שהושג על ידי התובעת, בקיזוז הסכום ששולם. בתמצית טוענת התובעת בתביעתה כי הסכם הפשרה מבוסס כל כולו על טענות התובעת כפי שפורטו בעתירה המינהלית, טענות שהתקבלו לשנות המס 2005 ו-2006 ולכן הסכימה עת"א להתפשר גם לגבי שנים עברו. התובעת מפרטת כי לא נעשתה כל פעולה מהותית בתיק העתירה המינהלית ממועד ההתפטרות, ויש בנמצא אך ורק שני פרוטוקולים בהם מודיעים הצדדים על המשך ניהול המו"מ ומבקשים את דחיית הדיון. לא זו אף זו, התובעת טוענת שאלי, ביודעין ובחוסר תום לב, בחר לנהל את המו"מ מאחורי גבה של התובעת, ככל הנראה עוד בתקופה בטרם ההתפטרות, והכל במטרה להתחמק מהחיוב המוסכם בהסכם.

13.לאחר הגשת כתב התביעה בסדר דין מקוצר הסכימה התובעת למתן רשות להגן. הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם מיכאל, בשם התובעת; ואילו מטעם הנתבעת העידו אלי וגאוטה. בסיום שמיעת ההוכחות הוגשו סיכומי הצדדים. אסקור בקצרה את גרסת הנתבעת לאירועים ואת הטענות המשפטיות של כל צד.

גרסת הנתבעת

14.הנתבעת טוענת כי הסכם הפשרה אשר נחתם הינו פרי עמלם של גאוטה וחברת בדק מס, הנתבעת ויועציה השונים, כל אותם גורמים אשר נאלצו לעסוק במלאכה לאחר שהתובעת החליטה להתפטר מתפקידה, תוך שהיא מסבה לנתבעת נזקים רבים. הנתבעת טוענת כי הסכם הפשרה הינו תוצאה של דיאלוג ישיר שאינו קשור לפעולות התובעת, ההיפך הוא הנכון. לטענת הנתבעת שירותי התובעת לא הביאו לכל התקדמות ממשית בתיק אלא להצלחות מינוריות בלבד, בגינם שילמה הנתבעת לתובעת את מלוא התמורה החוזית, ואף מעבר לכך. הנתבעת מכחישה את הטענה שבמועד ההתפטרות עמדה הצעת פשרה על הפרק ומפנה לנספח ב' לנ/2 – שם דחה הכונס את ההצעה ובקש לקדם את תיק ההוצל"פ. הנתבעת מפנה לפעולות הרבות שננקטו על ידי אנשי הנתבעת ויועציה, בין היתר בתיקים התלויים ועומדים בבית המשפט (נספח ג' לנ/2) וטוענת כי בזכות פעולות אלו, שבוצעו לאחר התפטרות התובעת, הושגה הפשרה המיוחלת. בעניין זה מפנה הנתבעת בין היתר לתכתובת עם העירייה ולהודעות שנמסרו לבית המשפט (נספחים ט"ו 2-28 לנ/2), המעידים על התפתחות הפשרה והגורמים שהביאו בסופו של דבר לגיבושה.

15.הנתבעת טוענת כי התובעת התפטרה מיוזמתה, מבלי שהיתה כל הפרה מצידה של הנתבעת. הנתבעת מפנה לסעיף 12 להסכם וטוענת כי עמדו לרשותה 12 חודש לביצוע התשלום בגין חשבון שכ"ט 2006 ואלו טרם חלפו. בנוסף ולחלופין טוענת הנתבעת כי התובעת כלל לא היתה זכאית לקבל את הסך של 11,689 ₪ הנקובים בחשבון שכ"ט 2006 כיוון שמדובר בחיסכון שהושג בעקבות פעולותיה העצמאיות של הנתבעת ולא של התובעת. עוד טוענת הנתבעת בעניין זה כי החיסכון במס הושג עקב כניסת דייר לנכס (חברת טלקונט), דבר שהפחית את חיוב הנתבעת. הנתבעת טוענת כי הפחתה שכזו מוחרגת מההסכם.

16.הנתבעת טוענת כי אין כל ממש ב"תיאוריית הקונספירציה" שמעלה התובעת, לפיה הסכם הפשרה עמד כבר על הפרק בעת ההתפטרות, ואך בשל רצון הנתבעת להתחמק מתשלום שכר טרחת התובעת, התעכבה החתימה. אלי בתצהירו (סעיפים 23-31) מסביר את מצבה הרעוע של הנתבעת באותם זמנים; את הקושי בלקלוט דיירים חדשים, כל עוד צו הכינוס בתוקף; את המצב הכלכלי הרעוע של הנתבעת שסיכן את קיומה. הנתבעת מקשה ושואלת האם אך בשל רצונה כביכול להתנער מהחיוב המותנה כלפי התובעת היתה מסכנת את קיומה היא?

17.בנוסף טוענת הנתבעת שהתובעת התנהלה באופן כושל ורשלני במהלך הטיפול בתיק (סעיפים 54-58 לנ/2); וכן מעלה היא טענות קיזוז כנגד סכום התביעה. לשיטתה של הנתבעת, הסכם הפשרה מתייחס גם לשנים 2006-2007, שנים לגביהן ההסכם אינו חל והתובעת אינה זכאית לשכר טרחה; הנתבעת טוענת כי הסכם הפשרה מתייחס לחיסכון שהושג בנוגע לנכס בלבנדה, בסכום של 134,172 ₪, והנכס בלבנדה אינו מזכה את התובעת בשכר טרחה; הנתבעת טוענת כי להפחית את הסך של 71,459 ₪ אשר שולם לעו"ד גאוטה.